רשלנות רפואית כאשר ביה"ח מפסיק טיפול אנטיביוטי

• הפסקת טיפול אנטיביוטי בניגוד להמלצת מומחה ביה"ח למחלות זיהומיות
• ע"א 8799/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נגד פלוני ואח'
• פס"ד רשלנות רפואית של ביהמ"ש העליון מיום 21.03.2011

נסיבות המקרה

נערה בת 14 נפגעה בשנת 1997 בפיגוע טרור. היא נלקחה לבית החולים הדסה, ושם אובחן שהיא סובלת מפצע חדירת מסמר בבטנה ומכוויות בדרגות 1 עד 3 על כמחצית משטח גופה. לאחר מתן טיפול ראשוני, הותחל טיפול אנטיביוטי משולש רחב טווח, והנערה הועברה לחדר הניתוח שם כרתו המנתחים חלק מהמעי וביצעו גסטרוטומיה (יצירת פתח בין הקיבה לדופן הבטן, לשם הזנה).

לאחר הניתוח, הנערה הועברה לאשפוז במח' לטיפול נמרץ נשימתי, ובחלוף 3 ימים הועברה למח' כוויות. שבעה ימים לאחר הפגיעה הנערה נבדקה ע"י פרופ' מעיין, ששימש אותה עת יועץ פנימי בהדסה למחלות זיהומיות. פרופ' מעיין רשם בתיקה המלצה "להמשיך טיפול אנטיביוטי למשך 10-14 ימים מאז הניתוח… יש לדון עם הכירורג בהמלצתי זו." למרות האמור, עוד בהמשכו של אותו יום הופסק הטיפול האנטיביוטי, כאשר כל שמה שמופיע בתיק הרפואי לענין זה הינו רישום של מתמחה צעיר ששימש רופא תורן של מח' כוויות, בזה הנוסח: "לפי הסיכום עם כירורגים אתמול הופסקה אנטיביוטיקה…"

שלושה ימים לאחר הפסקת הטיפול האנטיביוטי הנערה לקתה בדום לב ונשימה. ליבה חזר לתפקד רק לאחר ביצוע החייאה, ובדיקות שבוצעו לה בהמשך לימדו כי עד לחזרתו של הלב לתפקוד נגרם לנערה נזק מוחי אנוקסי (נזק הנובע נחוסר אספקת חמצן לרקמות המוח). עוד התברר כי אירוע הפסקת הנשימה והדופק נבע מזיהום בדם והלם שנגרם על רקע זה. בתרבית דם שבוצעה לנערה באותו היום צמח חיידק PA שהיה רגיש לאחת משלוש התרופות האנטיביוטיות שהנערה קיבלה משך 7 ימי אשפוזה הראשונים.

בעקבות הנזק המוחי הנ"ל הנערה נזקקה לשיקום ממושך בביה"ח, והיא שוחררה לביתה רק בחלוף כשנה, כשהיא סובלת מנזק נוירולוגי קבוע שמתבטא בקשיי זיכרון, ריכוז, עייפות יתר, פגיעה ביכולתה לדבר, איטיות, פגיעה ביכולת לקבל אחריות ויוזמה, ומקשיים רגשיים, חברתיים והתנהגותיים. הנכות הרפואית הנוירולוגית שנגרמה לה בעקבות אירוע הפסקת הנשימה הועמדה על 35%, וזאת בנוסף לנכות שנגרמה לה עקב הכוויות מהן סבלה בגין אירוע הטרור.

אחריות ביה"ח הדסה לנזק הנוירולוגי

לאחר שיחרורה הגישה הנערה, באמצעות עורך דין, תביעת רשלנות רפואית נגד ביה"ח הדסה, ובמסגרתה תבעה פיצוי בגין הנזק הנוירולוגי שנגרם לה במהלך אשפוזה. תביעתה בגין רשלנות רפואית התקבלה בבית המשפט המחוזי, והכרעה זו אושררה בבית המשפט העליון.

הנקודה הראשונה, והמרכזית, בה ראה בית המשפט משום רשלנות רפואית נגעה לעובדה שהטיפול האנטיביוטי הופסק בחלוף 7 ימים מפגיעת הנערה, וזאת בניגוד להמלצתו מאותו היום של המומחה של ביה"ח למחלות זיהומיות שהורה כי הטיפול האנטיביוטי יימשך 10-14 ימים מהפגיעה. למרות שנמצא כי מתן אנטיביוטיקה משך תקופה של 5-7 ימים בלבד תואם את אחת האסכולות הרפואיות המקובלות, בית המשפט מצא פגם בדרך שבה התקבלה ההחלטה לסיים את הטיפול האנטיביוטי בחלוף 7 ימים. לענין זה נפסק כי סטיה מהנחייתו של המומחה למחלות זיהומיות היתה צריכה להסתמך על דיון, טעמים רלבנטיים ברורים, והפעלת שיקול דעת שבו יהיה מעורב אותו מומחה או רופא בכיר אחר ולפיכך יש כאן משום רשלנות רפואית. בתיק הרפואי של הנערה לא נמצא כל תיעוד בנוגע לשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לסטות מהמלצת המומחה למחלות זיהומיות, ובנסיבות אלו, כך נפסק במשפט רשלנות רפואית זה כי המדובר בסטייה חסרת הסבר של ממש שמעוררת, כשלעצמה, חזקה של התרשלות (רשלנות רפואית). משהתברר כי הרופאים שקיבלו את ההחלטה כלל לא זכרו את המקרה, בעוד שאת פרופ' מעיין בחר ביה"ח הדסה שלא להביא לעדות, נפסק במשפט רשלנות רפואית הנ"ל כי ביה"ח הדסה לא הצליח להפריך חזקה זו. בית המשפט העליון הוסיף והדגיש כי סביר שהחסר בגליון הרפואי משקף את האופן שבו התקבלה ההחלטה הרלבנטית בנוגע להפסקת הטיפול האנטיביוטי – במהירות, ללא מתן תשומת לב, ע"י מתמחה זוטר.

נקודה נוספת בה מצא בית המשפט רשלנות רפואית של הצוות הרפואי נגעה לאי אבחון אלח הדם מוקדם יותר. לענין זה נפסק כי משהופסק הטיפול האנטיביוטי בחלוף 7 ימים בלבד, היה על הצוות הרפואי להיות מודע לסיכון המוגבר להתפתחות תהליך זיהומי, לעקוב באופן צמוד אחר מצבה של הנערה, ולתת תשומת לב לכלל הנסיבות והתסמינים, ולרבות תלונות אמה. תשומת לב מוגברת זו, כך נפסק, היתה צריכה לעבור גם לידיעת הרופאים התורנים וכל גורם שהופקד על הטיפול בנערה. כאשר עלו בפועל תלונות על חוסר שקט, מלווה בשלשול וכאבים, היה צריך להתעורר חשד בקרב הרופאים במח' הכוויות, ולא רק בתחום הטיפול הצר שלהם. אותם רופאים התרשלו, כך נקבע, משלא זיהו את תסמיני הזיהום מספר שעות טרם לקתה הנערה בהלם.

קשר סיבתי

בית המשפט העליון קבע כי משהוכח כי מקורו הסביר ביותר של אלח הדם היה הזיהום התוך בטני, הוכח ממילא קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות ביה"ח לבין נזקיה הנוירולוגיים של הנערה. כך, מכיוון שהוכח כי החיידק שהיה אחראי על הזיהום התוך בטני היה רגיש לאחד מסוגי האנטיביוטיקה בהם טופלה הנערה עד היום השביעי לאשפוזה. מכאן הסיק בית המשפט כי בהמשך הטיפול האנטיביוטי היה כדי למנוע את התפתחות התהליך הזיהומי.

גובה הפיצוי על רשלנות רפואית

• בגין אחריותו לנזקיה הנוירולוגיים של הנערה חויב ביה"ח הדסה לשלם לה סכומי פיצוי כדלקמן:
• – בגין פגיעה בכושר ההשתכרות (אותה אמד ביהמ"ש לפי 50%), וכנגזרת של השכר הממוצע במשק בתוספת זכויות פנסיוניות (שכר הבסיס, כולל זכויות פנסיוניות, הועמד על 9,000 ₪ לחודש), נפסק לנערה סך של 43,200 ₪ עבור תקופת שירותה הצבאי; סך של 297,000 ₪ בגין הפסדי העבר; וסך של 1,280,000 ₪ בגין הפסדי העתיד.
• בגין עזרת הזולת בעבר ובעתיד נפסק לנערה סך של 1,230,000 ₪.
• בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד נפסק לנערה סך של 230,000 ₪.
• בגין כאב וסבל נפסק לנערה סך של 300,000 ₪.