ולדימיר אושפז בביה"ח לצורך ניתוח מעקפים בלב. מהלך החלמתו בביה"ח היה תקין, אלא ששמונה ימים לאחר הניתוח חומו עלה. בעקבות האמור נלקחה ממנו בדיקת תרבית דם, והוחל בטיפול אנטיביוטי. יום למחרת, יום ששי בשבוע, חומו של ולדימיר ירד ועלה. ביום א', ולמרות שולדימיר עדיין סבל מחום, הוחלט ע"י ד"ר ר' לשחררו מביה"ח. זאת, למרות שלא היו בידי ד"ר ר' תוצאות בדיקת תרבית הדם שבוצעה לולדימיר ארבעה ימים קודם לכן. לטענת ד"ר ר' מאחר שממועד הבדיקה הנ"ל עברו 4 ימים, הוא הסיק שתוצאותיה תקינות. שאחרת, כך הניח, היה מקבל זה מכבר מהמעבדה תשובה על תוצאות בלתי תקינות. ואולם, מה שד"ר ר' לא ידע באותו שלב היה שהמעבדה בביה"ח היתה סגורה מיום ה' ועד יום א', ומכאן שלמעשה התרבית כלל לא נבדקה. ולמרות האמור, ד"ר ר' שיחרר כאמור את ולדימיר מביה"ח, ואף רשם במכתב השיחרור כי תוצאת בדיקת תרבית הדם היתה תקינה.
זאת ועוד. ד"ר ר' שיחרר את ולדימיר מביה"ח למרות מחאות בני משפחתו שחזרו וביקשו שזה יישאר מאושפז בביה"ח בשל מצבו. לטענת ד"ר ר', הוא הינחה את בני המשפחה להעביר את ולדימיר לבית החלמה מסוים המצוי ליד ביה"ח. ואולם, הנחיה כאמור לא נרשמה במכתב השיחרור. ההסבר שניתן לכך ע"י ד"ר ר' היה שהדבר נעשה בשל מדיניות ביה"ח, שכן אם במכתב השיחרור היתה הנחיה כנ"ל נרשמת, כי אז היה על ביה"ח לשאת בהוצאות האשפוז בבית ההחלמה. ומנגד, אם הדבר אינו נרשם, כי אז קופות החולים הן אלו שנושאות בעלות האשפוז בבית ההחלמה.
מכל מקום, בני משפחתו של ולדימיר לא הבינו שעליהם להעבירו לבית החלמה, ובמקום זאת הם לקחו אותו לביתו. בהמשך היום ולדימיר חש ברע. רופאה שהוזעקה לביתו הורתה על העברתו הדחופה לבי"ח אחר בסמוך למקום מגוריו. עם הגעתו ואשפוזו של ולדימיר באותו בי"ח אמר הרופאים שם הסתפקו במתן טיפול אנטיביוטי כללי, שהרי שמכתב השיחרור שניתן לולדימיר באותו היום נרשם כי תוצאות תרבית דם היו תקינות. רק למחרת, יום ב' בשבוע, התקבלו בביה"ח שבו היה ולדימיר מאושפז תוצאות בדיקת תרבית הדם שבוצעו לו 5 ימים קודם בביה"ח שבו בוצע לו הניתוח. תוצאות הבדיקה, שלא היו תקינות, אכן זיהו את החיידק מחולל המחלה, ורק בשלב זה התחילו לתת לולדימיר את האנטיביוטיקה הספציפית המכוונת כנגד אותו חיידק. ואולם, היה זה מאוחר מדי, וארבעה ימים לאחר מכן ולדימיר נפטר בביה"ח כתוצאה מזיהום בדם.
בעקבות האמור, הוגשה למשרד הבריאות קובלנה משמעתית כנגד ד"ר ר', ובסיום ההליך נמצא כי התנהגותו אכן לקתה ברשלנות רפואית חמורה. מסיבה זו הוחלט להתלות את רשיונו למשך 3 חודשים. ד"ר ר', שלא הסכים עם ההחלטה הנ"ל, ערער עליה לביהמ"ש המחוזי בת"א (ע"ש 1199/07). במסגרת פסה"ד שניתן לאחרונה החליט ביהמ"ש לדחות את ערעורו של ד"ר ר', ולהשאיר בעינה את ההחלטה בנוגע להשעייתו. לצורך כך ביהמ"ש נדרש באריכות לנסיבות העניין, ואף קבע קביעות שונות שיש בהן כדי לשמש לתיקי רשלנות רפואים רבים. להלן נעמוד על מקצת הדברים.
בנוגע למחדל שהביא לכך שולדימיר שוחרר מביה"ח טרם שנתקבלו תוצאות תרבית הדם, ביהמ"ש קבע כי אין זה סביר לחלוטין שרופא ששולח בדיקת מעבדה, שהוא סבור שהיא נדרשת בנסיבות העניין, לא יברר את תוצאות הבדיקה בפועל. ביהמ"ש הוסיף כי ההנחה של ד"ר ר' שלפיה אם לא התקבלה תשובה הרי שהבדיקה תקינה – אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות סבירה של רופא. ביהמ"ש אף הדגיש כי העובדה שד"ר ר' רשם במכתב השיחרור כי תוצאות הבדיקה היו תקינות, הטעתה את רופאי ביה"ח שאליו הגיע ולדימיר לאחר מכן, וכי רישום שגוי זה מהווה רשלנות רפואית כשלעצמה.
בנוגע למחדלו של ד"ר ר' מלרשום במכתב השיחרור הנחיה בדבר העברתו של ולדימיר לבית ההחלמה, ובאשר ל"מדיניות" ביה"ח בהקשר זה, ביהמ"ש קבע כי המדובר בנוהל חמור ובלתי ראוי. ביהמ"ש הדגיש כי כל חולה שמשתחרר מביה"ח צריך לדעת ממכתב השיחרור מהן ההוראות לגבי המשך הטיפול, וכי לא ייתכן ששיקולים תקציביים הכרוכים בשאלה מי יישא בעלות השהות בבית ההחלמה, יכתיבו את נוסח ותוכן מכתב השיחרור. ביהמ"ש הוסיף וציין בהקשר זה כי יש לוודא ששיקולים מנהליים הנובעים מרצון שלא לשאת בהוצאות, לא ישפיעו על שיקולים רפואיים, וכי על הרופאים, קופות החולים ובתי החולים לדעת כי הם יישאו באחריות מקום ששיקולים מנהליים יביאו להחלטות רפואיות שגויות.
במסגרת פסה"ד ביהמ"ש התייחס גם לעובדה שולדימיר ובני משפחתו היו עולים דוברי רוסית. וכך נקבע על ידו לעניין זה: "לגבי עולים חדשים מתעוררת בעיה של נגישות לשונית לשירותים, בין השאר שירותים רפואיים. כאן מדובר בעולים חדשים שהגיעו ארצה חודשיים קודם לכן. הם אינם מכירים את המערכת הרפואית. אינם מודעים להבדל בין מימון של בית חולים למימון של קופות חולים. הם נמצאים במצוקה מטבע המצב, והם אינם דוברים את השפה… על הרופא מוטלת חובה לוודא, ככל שניתן, כי החולה מבין את ההסברים שניתנו לו. הדבר נוגע לטיב ההסבר, אך גם לשפה בה הוא ניתן. לעניין זה ראוי כי בית המשפט יטיל חובה כזו כדי לקדם אוכלוסיות מוחלשות, כגון עולים חדשים."
