עו"ד שגיא רובינסקי
בשבוע האחרון משרדנו הגיש לביהמ"ש המחוזי תביעת רשלנות רפואית חריגה.
עניינה במקרה של רשלנות רפואית באבחון וטיפול בתינוקת רכה, בת 3 חודשים, שבמהלך אשפוזה בביה"ח, ובעודה נתונה להשגחת הצוות הרפואי, התייבשה באופן קיצוני, נכנסה לשוק היפוולמי חמור, נזקקה להחייאה מלאה וממושכת ונותרה עם פגיעה רב מערכתית ונזק מוחי בלתי הפיך.
המדובר בתינוקת, שנולדה לפני מספר שנים, לאחר 37+4 שבועות של הריון ללא סיבוכים מיוחדים, למעט אבחון טרום לידתי של פגם מסוג VSD.
בעניין זה יוער כי מדובר באחד ממומי הלב המולדים הנפוצים ביותר, שמתבטא בחור בין חדרי הלב, שלרוב מחייב רק מעקב. במקרה וחור זה לא נסגר תוך שנה – מבצעים תיקון כירורגי של המחיצה. שיעור הצלחתו של ניתוח כזה עולה על 97% וככלל אין הוא כרוך בפגיעה באיכות או תוחלת החיים. על כן, אלמלא אותה רשלנות רפואית חמורה באבחון ובטיפול בתינוקת, כמפורט להלן, הרי שלאחר תיקון הפגם בלבה היא היתה יכולה לחיות חיים מלאים ושלמים.
ובחזרה לענייננו. לאחר הלידה התינוקת התפתחה באופן תקין, עלתה במשקל והיתה רק במעקב קרדיולוגי עקב פגם לבבי ידוע. כחודש לאחר הלידה התפתחו אצלה סימני אי ספיקה לבבית והיא החלה לקבל טיפול תרופתי קבוע, בין היתר במשתנים. הניתוח לסגירת החור בין חדרי ליבה תוכנן להתבצע סביב גיל 3 חודשים.
אלא שבהגיעה לגיל זה היא אושפזה להשגחה באחד מבתי החולים במרכז הארץ עקב מחלת חום ושלשולים.
ונדגיש כי כבר בתחילת האשפוז תינוקת זו היתה בסיכון מוגבר להתייבשות והיפוולמיה (איבוד נפח נוזלי הגוף) . זאת, בין היתר, בגלל מימדי גופה הקטנים (דבר שמגדיל את שטח פניו), חום, שלשולים, טיפול משתן וסימני התייבשות קלה כבר בקבלתה למיון.
עקב סיכון צפוי זה, ההשגחה אחר מצבה דרש מעקב קליני ומעבדתי הדוק ביותר, ובמידת הצורך גם נקיטת פעולות למניעת ההידרדרות לשוק היפוולמי.
אלא שבפועל הדברים התנהלו אחרת. קודם כל, כמפורט בכתב התביעה, צוות ביה"ח התעלם מהמדדים הקליניים הברורים, שהיו צריכים להדליק את הנורות האדומות. בהקשר זה נציין דברים הבאים:
- כבר בליל האשפוז השני חלה הידרדרות ברורה במצבה של התינוקת. זו התבטאה צימאון מוגבר, איריטביליות וחוסר שקט, ירידה בתפוקת השתן, החמרה בכל המדדים החיוניים (לח"ד, דופק ונשימות), עלית החום עד 39.6 (למרות הטיפול לשיכוך כאבים והורדת חום) והגברת תדירות היציאות. כל התסמינים האלה, שעמדו לנגד עיני הצוות, היו חייבים להוביל לאבחון ההיפוולמיה. העובדה שזו לא זוהתה כבר באותו שלב מעידה בבירור על רשלנות בהשגחה וגם על רשלנות באבחון.
- בבוקר של יום האשפוז השלישי התברר כי התינוקת איבדה 210 גר' ממשקלה (נתון שמשקף איבוד של כ- 10% מנוזלי גופה ומעיד על היפוולמיה בינונית -קשה). באופן תמוה, רופאי המחלקה פשוט הניחו כי מדובר בטעות או בתקלה במד משקל(!), אלא שבמקום לבצע, ללא כל דיחוי, שקילה נוספת במד משקל אחר – שקילתה החוזרת נדחתה פעם אחר פעם רק לשעות הערב. למרבה הצער, במשמרת ערב כבר לא ניתן היה לבדוק את נכונות ההימור שנטלו הרופאים לגבי אי-תקינותו של מד משקל, שכן בצהריים התינוקת הידרדרה לשוק היפוולמי קשה ונזקקה להחייאה. החלטתם הפסולה של הרופאים להתעלם מהירידה הקיצונית במשקל גופה של התינוקת הינה רשלנות רפואית חמורה באבחון.
זאת ועוד, אנשי הצוות הרפואי גם לא בדקו כלל ו/או לא בדקו בתכיפות הנדרשת, שורה ארוכה של תסמינים קליניים, שאם היו נבדקים היה בכך כדי ללמד על התפתחותה והחמרתה של היפוולמיה.
ואכן, מלבד העובדה שמדדים חיוניים כגון לח"ד, דופק, קצב ועומק הנשימה לא נבדקו בתדירות הנדרשת, במהלך כל ימי אשפוזה לא נבדקו לה כלל תסמינים כגון טורגור עור, מילוי קפילרי ותפוקת השתן (ע"י שקילת טיטולים). גם בהתנהלות זו היה כדי להעיד על רשלנות רפואית בהשגחה ובאבחון.
יתר על כן, על אף שבנסיבות המקרה צריך היה לנהל גם מעקב מעבדתי צמוד, הצוות הרפואי של המחלקה הסתפק בבדיקות המעבדה החלקיות שנלקחו לתינוקת עוד בקבלתה במיון, ולא חזר על הבדיקות לכל אורך אשפוזה במחלקה!
כך, אם לפני הידרדרותה לשוק ההיפוולמי היו נבדקים לה, ולו פעם אחת, פרמטרים מעבדתיים כגון רמת סודיום ביקארבונאט (HCO3), אוראה (Urea), סודיום (Na), אשלגן (K) , נתרן בשתן, אוסמולאריות ומשקל סגולי של השתן וסוכר, הרי שכל אחד מהם, וודאי שמכלולם, היו יכולים להביא לאבחון מוקדם יותר של היפוולמיה, ובהתאם גם היו מאפשרים להקדים את איחזור הנוזלים והאלקטרוליטים.
כמובן שגם העובדה שבמשך 3 ימי האשפוז במחלקה לא נלקחה לתינוקת אפילות בדיקת דם או שתן אחת מעידה על רשלנות רפואית בהשגחה.
הכשלים בהתנהלות הצוות של ביה"ח המשיך גם אחרי זיהוי ההידרדרות המדאיגה במצבה של התינוקת. ואכן, במקום להעבירה להשגחה צמודה של הצוות הסיעודי של המחלקה, היא הושארה בידי אמה המותשת (אחרי שני לילות ללא שינה) וממילא חסרת כל הכשרה לניהול ההשגחה והמעקב. אף מחדל זה מלמד, ללא ספק, על רשלנות רפואית בהשגחה.
בנוסף לכל אלה, בשל ההשגחה הלקויה, גם השוק ההיפוולמי עצמו אובחן אצלה באיחור, ובהתאם אבד זמן יקר עד שהחלו פעולות ההחייאה.
יתר על כן, המצב המטאבולי החמור של התינוקת גם אחרי כשעתיים של החייאה, לימד שפעולות ההחייאה בוצעו כנראה בחוסר יעילות. האיחור ו/או הכשלים בביצוע ההחייאה, אף בהתעלם מהחמצת השוק ההיפוולמי, היו יכולות לבסס גם הם תביעת רשלנות רפואית בטיפול.
ואם בכל אלה לא היה די, הרי שבדיעבד התברר שפעולות ההחייאה, אשר נמשכו מספר שעות וכללו עיסויים והנשמות, לא תועדו כנדרש בחוזרי מנכ"ל משרד הבריאות בנוגע לניהול מערך ההחייאה בבתי חולים.
בהעדר התיעוד המתחייב כנ"ל לא ניתן לדעת את מירב הפרטים הרלבנטיים לגבי ההחייאה ובכלל זה שעת התמוטטותה של התינוקת; שעת הקריאה לצוות החייאה; שעת התחלת החייאה; שעת הגעת הנציג הראשון מצוות ההחייאה; הפעולות העיקריות שבוצעו במסגרת ההחייאה, מצבה של התינוקת בתחילת ההחייאה, במהלכה ובסיומה, ותוצאות הטיפול שניתן לה. נזק ראייתי מסוג זה, הוא כשלעצמו, יכול להקים עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית.
בסופו של דבר, בשל אותה רשלנות רפואית של צוות ביה"ח באבחון וטיפול, כמתואר לעיל, התינוקת סבלה מחמצת מטאבולית קיצונית והיפוקסיה איסכמית (חוסר חמצון) של מוח, כליות וכבד . עקב כך נגרמה לה פגיעה רב מערכתית קשה ונזק בלתי הפיך.
היא נותרה עם נכות צמיתה בשיעור של 100%, בין היתר בשל נזק מוחי חמור שמתבטא בשיתוק מוחין – Cerebral Palsy מסוג טריפלגיה ספסטית. נוכח מצבה היא לא תוכל לעבוד ולהתפרנס, תזדקק במשך כל חייה לעזרת הזולת, ותצטרך לחיות בצל נכותה הקשה ומוגבלויותיה.
הפיצוי הכספי שנתבע מביה"ח הינו גבוה בהתאם והוא עולה בהרבה על סמכותו של ביהמ"ש המחוזי (מעל 2.5 מיליון ₪).
