עו"ד אבי שמואלי
השבוע הוגשה על ידינו תביעת רשלנות רפואית חדשה בשם זוג הורים, בני דודים מדרגה ראשונה, ובנם הבכור והיחיד, שהינו בן 4.5 שנים בלבד.
הקטין אובחן, מס' חודשים לאחר לידתו, כמי שחולה במחלת האנמיה החרמשית, ורק בעקבות האמור התברר להוריו, שהינם בריאים לחלוטין, כי הם עצמם נשאים של המוטציה שגורמת למחלה גנטית קשה זו.
התביעה שהגשנו במקרה זה כוללת 3 עילות נבדלות, ועצמאיות, של רשלנות רפואית:
1) עילת התביעה הראשונה שייכת להורים
היא נוגעת ל"הולדתו בעוולה" של בנם הקטין שנולד כשהוא סובל מאנמיה חרמשית, ונסמכת על הנקודות הבאות:
אנמיה חרמשית הינה מחלה המטולוגית, גנטית, כרונית, וקשה ביותר. סיבוכיה מופיעים כבר בילדות, וכרוכים בסבל גופני רב, ובפגיעה פרוגרסיבית במערכות גוף שונות, על כל המשתמע מבחינת חוסר יכולת החולים לתפקד עצמאית לאורך חייהם שתוחלתם ארוכה כמעט כרגיל.
אבחנת מחלתו של הקטין נעשתה במקרה זה רק לאחר לידתו. רק אז התברר להוריו שהם נשאים של המוטציה שגורמת לאנמיה חרמשית.
התביעה בהקשר זה נסמכת על הטענה כי רשלנות רפואית במהלך מעקב ההריון היא שגרמה במקרה זה לכך:
- שהגורמים שעקבו אחר ההריון, ובפרט רופאת הנשים שניהלה את מעקב ההריון (ושבדיעבד התברר כי כלל אינה מומחית ברפואת נשים) והיועץ הגנטי שאצלו ביקרו ההורים, לא זיהו, ולא היו מודעים לכך, שהאם הינה נשאית לאנמיה חרמשית;
- שלהורים לא ניתן במהלך ההריון המידע המתחייב, ובכלל זה:
- מידע בנוגע לאפשרות הממשית שגם האב הינו נשא של המחלה, וממילא מידע בנוגע לבדיקה שיש לבצע לאב על מנת לשלול/לאשר אפשרות זו;
- מידע בנוגע לכך שאם גם האב יימצא נשא של המחלה, הרי שהסיכון של העובר להיוולד חולה במחלה עומד על 25%, וכי כדי לאמת/לשלול אפשרות זו ניתן לבצע בדיקת מי שפיר או סיסי שיליה מתאימה, כשבמקרה של תשובה חיובית ניתנת להורים האפשרות לבקש להפסיק את ההריון בכל שלב;
לטענת ההורים, אילו המידע הנדרש היה מובא בפניהם במהלך ההריון, הם היו דואגים לביצוע כל בדיקה רלוונטית שלא בוצעה להם בפועל, ולכשהייתה מאובחן כי מדובר בהריון עם עובר חולה באנמיה חרמשית, הם היו מפסיקים את ההריון בכל שלב.
בהתאם, כל טענת ההורים, יש לפצות אותם בגין כל נזק שכרוך במחלה שעמה נולד בנם הקטין.
2) עילת התביעה השנייה שייכת לקטין עצמו
עניינה בטיפול רשלני שניתן לו במיון הילדים של ביה"ח, בעת שהיה בן 3 שנים, והגיע לשם עקב סיבוך חד, וצפוי, של מחלתו המולדת. כתוצאה מאותה רשלנות רפואית נגרמה לו פגיעה מוחית ונכות נוירולוגית קשה, שמתבטאת בין היתר קוגניטיבית ומוטורית, ושהפכה אותו תלוי לחלוטין בזולת.
בעת שהיה בן 3 שנים כמעט, הקטין הובהל לביה"ח כשהוא סובל, על רקע מחלתו המולדת, מאנמיה קיצונית (ההמוגלובין בדמו ירד לערך של 2.4!) ונתון בתהליך שוק היפווולמי.
לאחר הגעתו, הקטין שכב במיון הילדים משך כשעה ועשרים דקות מבלי לקבל טיפול ומעקב כמתחייב ממצבו. בתוך פרק זמן זה, מצבו המשיך והדרדר כדי דום לב והפסקת נשימה.
חייו הושבו רק לאחר החייאה ממושכת שנמשכה כ-20 דקות, ולאחר מנת דם שניתנה לו רק בשלב זה.
בסמוך לאחר מכן הוא הועבר להמשך טיפול ביחידה לטיפול נמרץ בביה"ח העמק, התקבל שם עם סימני פגיעה מוחית קשה, ובהמשך נזקק לשיקום נוירולוגי שנמשך כמעט שנה בבית לוינשטיין.
בסופו של יום, כתוצאה מפרק הזמן שבו מוחו לא קיבל דם מחומצן כנדרש בעקבות אירוע דום הלב, הקטין, שתואר עד אז כילד חכם ופעיל, נותר עם פגיעה מוחית-נוירולוגית קשה, בארבע גפיו ובתפקודיו הקוגניטיביים, שנוספה לפגיעה ולנכות שכרוכה במחלת האנמיה החרמשית עמה נולד.
3) עילת התביעה השלישית שייכת גם היא להורים
עניינה בהריון נוסף שהחל כשנה וחודש לאחר הלידה של בנם הבכור, ובייעוץ רשלני שניתן להם עובר להריון זה.
הריון נוסף זה הסתיים בכך שבשבוע ה-27 ההורים החליטו להפסיקו, באמצעות המתה תוך רחמית של העובר, לאחר שנתברר, בבדיקת מי שפיר, שהעובר בהריון זה חולה גם הוא באנמיה חרמשית.
הריון נוסף זה נוצר לכתחילה כשההורים נסמכים על יעוץ מקדים שנתנה להם המומחית ההמטולוגית שטיפלה בקטין בביה"ח לאחר שמחלתו אובחנה שם.
אותה מומחית הסבירה כי האפשרות של ההורים, לאחר שאובחנו כנשאי אנמיה חרמשית, להימנע מלהביא לעולם ילד חולה נוסף הינה לבצע בדיקה טרום לידתית. משמע, שבכל הריון נוסף, יהיה עליהם לבצע בדיקה גנטית של העובר שתאבחן אם הוא חולה באנמיה חרמשית (הסתברות של 1:4 כשמדובר בזוג נשאי אנמיה חרמשית), שאם כן – ניתן יהיה לסיים בשל כך את ההריון בכל שלב.
ואולם, אותה מומחית לא הביאה בפני ההורים מידע לגבי חלופה נוספת, מקובלת, ישימה, ועדיפה בהרבה בנסיבות אלו.
מדובר בטכנולוגיה שמבטיחה, באמצעות תהליך טרום הריוני שקרוי PGD IVF, שההריון ייווצר לכתחילה ממפגש של ביצית וזרע שאינם נגועים במוטציה לאנמיה חרמשית, מה שמבטיח שהעובר שייווצר באותו הריון נוסף יהיה בריא, וע"י כך מונע מראש האפשרות (שהסתברותה 1:4) להריון נוסף שייווצר עם עובר חולה ושכזה ההורים ייאלצו להפסיקו.
מאחר שההורים היו בוחרים להשתמש באותה טכנולוגיה, אילו רק ידעו עליה, רכיבי הפיצוי הנוספים שנתבעים על ידם בגין המידע החסר (שלא לומר מטעה) שניתן להם עובר לאותו הריון נוסף נוגעים לנזקים הממוניים, והלא ממוניים, שנגרמו להם במסגרת ובעקבות ההריון הנוסף, ובפרט לכאב ולסבל, לצער ולעוגמת וייסורי הנפש, שהיו כרוכים בהחלטה ובתהליך לסיים את חיי עוברם, כמו גם לאלו הנלווים לאובדנו של הילד הבריא שיכול היה להיוולד להם, באותה מסגרת זמן והריון, ע"י טכנולוגיית ה- PGD.