עו"ד אבי שמואלי
בתחילת שנת 2013 הוגשה ע"י משרדנו תביעה על רשלנות רפואית בהריון, שעסקה בפטירה של עובר אחד, בהריון תאומים, בשבוע ה-36 להריון.
להלן הנקודות העיקריות שפורטו בתביעה:
- מדובר היה בהריון תאומים, שהושג בטיפולי הפריה, ושהחל בשנת 2011. מעקב ההריון נעשה, עד לשבוע ה-35, במרפאת הריון בסיכון של קופ"ח כללית.
- החל בשבוע ה-30 להריון, הרופא האחראי במרפאת הריון בסיכון של קופ"ח כללית איבחן כי אחד משני העוברים התאומים אינו גדל בקצב של השני. הפער בין השניים הלך וגדל עד שבביקור בשבוע ה-34+5, הרופא האחראי במרפאת הריון בסיכון של קופ"ח כללית, הורה לאם להגיע למיון נשים בבית חולים בחלוף יומיים, בשבוע ה-35 להריון בדיוק, תוך שהוא רושם במכתב ההפניה לביה"ח כי משקלו של העובר הקטן הינו באחוזון 10, כי היקף בטנו קטן בכ-5 שבועות מהצפוי, כי בשבועיים האחרונים הוא העלה במשקלו 120 גרם בלבד, וכי "לאור גיל ההריון, מצגי העוברים, והצמיחה הלא תקינה של עובר אחד" הוא ממליץ לסיים את ההריון בשבוע ה-35 ועד אז לבצע לאם ניטור עוברי צמוד.
ויובהר: מעבר לשבוע ה-35 להריון סיכוני הפגות פוחתים משמעותית, ומכאן המלצתו של אותו רופא, שנסמכה על ההערכה שמנקודת זמן זו ואילך הסיכון שכרוך בהמשך שהייתו ברחם של העובר עם הצמיחה הלא תקינה, עולה על זה שבחילוצם המוקדם והיזום של התאומים.
- בהתאם, האם ובעלה פנו למיון הנשים בביה"ח בני ציון בדיוק כאשר האם נכנסה לשבוע ה-35 להריון.
דא עקא, שהרופאים בביה"ח בני ציון התעלמו מהמלצת הרופא במרפאת ההריון בסיכון של קופ"ח כללית, ובמקום לקבוע לאם מועד קרוב לסיום ההריון ועד אז לאשפז אותה תחת ניטור עוברי צמוד, הוחלט שם לזמן אותה לביקורת מדי 3-4 ימים עד לשבוע ה-38להריון. להורים נאמר בשלב זה ע"י רופאי ביה"ח בני ציון כי אין כל סיכוי לפטירה של העובר הקטן, וכי אין סיבה לדאגה.
וכך, החל מהשבוע ה-35 להריון, האם חזרה והגיעה לביקורת בביה"ח ;בני ציון מידי 3-4 ימים. לעניננו חשוב כי בביקורת שהתקיימה בביה"ח בני ציון בשבוע ה-35+4 להריון, בוצעה לאם בדיקת אולטרא סאונד, והרופא שביצע שם את הבדיקה לא הצליח לראות היטב את העובר הקטן, שכן העובר הגדול הסתיר אותו. אותו רופא ציין את הדברים בכתובים, ובסיומו של אותו ביקור, כאשר בני הזוג אמרו לרופא מיון הנשים ששיחרר אותם כי הרופא שביצע קודם לכן את בדיקת האולטרא סאונד נראה "מודאג", התשובה שקיבלו מרופא המיון היתה כי זהו סבר פניו הרגיל של אותו רופא, וכי אין להם סיבה לדאגה.
בפועל, כך התברר, היתה לבני הזוג סיבה טובה לדאגה. בביקורת שהתקיימה בביה"ח בני ציון בשבוע ה-36+4 להריון (4 ימים לאחר הביקורת האחרונה שם, ושבעה ימים לאחר שנערכה לה לאחרונה בדיקת האולטרא סאונד שנזכרה לעיל) נמצא כי העובר הקטן מבין השניים נפטר בתוך הרחם. בשלב זה האם נלקחה לניתוח קיסרי דחוף, ובמסגרתו חולצו מרחמה עובר מת ועובר חי. ממצאי נתיחת גופתו של העובר המת לימדו שסיבת הפטירה היתה פיגור הגדילה תוך רחמי שאובחן, כאמור, כבר בשבוע ה-34 להריון, וכי פטירתו ארעה כ-24 עד 36 שעות קודם לכן.
המדובר, כאמור, בתביעה על רשלנות בהריון, שנגעה לפטירת עובר אחד מבין שני תאומים, שארעה בתוך הרחם, ועוד בטרם שההריון הגיע לסיומו.
התביעה הסתיימה בהסכם פשרה, שאושר ע"י ביהמ"ש, ושבמסגרתו חויב משרד הבריאות לפצות את בני זוג שיוצגו ע"י משרדנו בסך של 550,000₪.
