בימים אלו (ולמרות מחלה הקורונה) הגשנו לביהמ"ש תביעת רשלנות רפואית נוספת שעניינה קרע חמור שנגרם ליולדת בלידתה הראשונה ושכלל את שני סוגרי פי הטבעת.
דובר בקרע בדרגה 3C שכלל הן את שריר הסוגר החיצוני של פי הטבעת והן את שריר הסוגר הפנימי העמוק יותר.
בעקבות הקרע היולדת איבדה את השליטה על סוגרי פי הטבעת שלה, היא אינה שולטת על גזים, סובלת מבריחות צואה, נזקקת לשימוש קבוע בפדים עבים, מוגבלת בקיום יחסי מין ובפעילות פיזית עקב כאבים, ונכותה הרפואית נאמדה ב 70%.
הלידה שבסיומה נוצר הקרע היתה לידה וגינלית (נרתיקית) ולהלן נעמוד על גורמי הסיכון שהתקיימו להיווצרות קרע בדרגה 3 או 4, ושבגינם ראוי היה לבצעה בניתוח קיסרי דווקא, ובדרך זו למנוע את היווצרות הקרע:
דובר ביולדת מבכירה (כזו שטרם ילדה), שהריונה לשבוע +41, ללא התחלה ספונטנית-טבעית של תהליך לידה.
ויובהר:
- יולדת מבכירה נמצאת בסיכון מוגבר להיווצרות קרע בדרגה 3 או 4 לעומת יולדת שכבר ילדה.
- הריון שהתארך לשבוע 41+ מגביר את הסיכון הכרוך בלידה של תינוק גדול מימדים.
- העובדה שהלידה לא החלה באופן טבעי, חייבה דיון בחלופות אקטיביות לסיום ההריון – בין ע"י ייזום לידה ובין ע"י ניתוח קיסרי.
משקל התינוק הוערך 3 ימים קודם ללידה ונאמד בסביבות 4,000 גרם. במשך 3 הימים שחלפו עד ללידה עצמה, לא בוצעה הערכת משקל נוספת. בפועל, לאחר הלידה התברר כי מדובר בתינוק שמשקלו עולה על 4.5 ק"ג!!!
ויודגש:
- לידה וגינלית של תינוק מקרוזומי (כזה שמשקלו עולה על 4,000 גרם) כרוכה בסיכון מוגבר להסתיים בקרע בדרגה 3 או 4. קל וחומר כאשר מדובר ביולדת מבכירה.
- הערכת משקל ילוד של 4,500 גרם ומעלה (4,250 גרם ומעלה ביולדת עם סכרת) מחייבת לסיים את ההריון בניתוח קיסרי אלקטיבי.
במקרה זה החלופה היחידה שנדונה והוצגה בפני היולדת היתה לסיים את ההריון ע"י ייזום לידה. לא רק שמסלול זה לא הוצג ככזה שכרוך בסיכון, אלא שבפועל הוא הוצג בפני היולדת ככזה שימנע את האפשרות ללידה של תינוק גדול על כל הסיכונים מהכרוכים בכך.
ויובהר:
- ייזום לידה או השראת לידה הינה פרודצורה רפואית-התערבותית שנועדה להביא להתחלה מלאכותית של צירי לידה.
- קיימות מספר טכניקות לייזום לידה: החדרה לרחם של טבלית פרוסטגלנדין (הורמון שגורם ליצירת התכווצויות רחמיות) – פרופס; פקיעה מלאכותית של מי שפיר; והחדרת וניפוח בלון בתוך צואר הרחם.
- לפני שמתקבלת החלטה על ביצוע ייזום לידה יש לבחון ולדון עם היולדת בסיכונים הכרוכים בדבר (ובמקרה זה בסיכון של לידה וגינלית להסתיים במקרה זה בקרע בדרגה 3 או 4) , כמו גם להציג ולהעמיד בפניה את החלופות (ובמקרה זה החלופה של ניתוח קיסרי).
הלידה עצמה, שהחלה בעקבות ייזום הלידה, לא התקדמה במקרה זה באופן תקין.
החלק האקטיבי של השלב הראשון של הלידה (מפתיחה של 6 ס"מ בצואר הרחם ועד להשגת פתיחה מלאה של 10 ס"מ) התארך מאוד באופן לא תקין, וכך גם השלב השני שלה (השלב שמפתיחה מלאה של צואר הרחם ועד ליציאת התינוק).
האמור צריך היה להחשיד לכך שמדובר בתינוק גדול משמעותית מהערכת המשקל, ולהביא להערכת משקל מחודשת, ולדיון בחלופה לסיים את הלידה בניתוח קיסרי ולו בשלב זה. בפועל הדבר לא נעשה.
במקום זאת, כדי לזרז את הלידה, המיילדת חזרה והעלתה על דעת עצמה את מינון הפיטוצין. בהמשך, ולנוכח התארכות השלב השני, המיילדת אף חזרה ולחצה פיזית עם ידיה על רחמה של היולדת במטרה לגרום לירידת התינוק בתעלת הלידה. תחת אותו לחץ פיזי התינוק אכן יצא לבסוף והקרע נגרם.
ויובהר:
הטכניקה של הפעלת לחץ פיזי על רחמה של היולדת הינה טכניקה עתיקת יומין שאינה חלק מהמיילדות המודרנית. לעניננו חשוב שהיא כרוכה בסיכון מוגבר ליצירת קרעים מיילדותיים עמוקים בסוגרי היולדת כפי שאכן ארע במקרה זה.
סוף דבר, שעקב שרשרת מחדלים ואקטים של רשלנות רפואית מיילדותית, הלידה המדוברת הסתיימה בפגיעה קשה ומיותרת שאותה ניתן היה למנוע.
