לאחרונה משרדנו הגיש תביעה של רשלנות רפואית בהריון, שעוסקת בחוסר אבחון של מום מבני במוח העובר. המדובר במום מסוג הולופרוזנצפליה (HPE) ומקורו בהתפתחות לא תקינה של מבנים ואיברים מסוימים באזור המוח הקדמי. הפרעה זו גורמת לכשל בחלוקת המוח לאונות וביצירת קו האמצע בין המיספרות. הפתולוגיה המוחית הנ"ל יכולה להתבטא בצורות ודרגות חומרה שונות, שמאפשרות לסווגה למספר סוגים. למרבה הצער, המכנה המשותף לכל סוגי המום הנ"ל הוא הפרוגנוזה הגרועה מבחינת העובר. כך, בצורות הקשות של המום ההריון בד"כ מסתיים בהפלה טבעית כבר בשלביו המוקדמים, ואילו בסוגים קלים יותר – הילוד עלול לסבול מעיכוב התפתחותי, פיגור שכלי והפרעות נוירולוגיות קשות.
באותה תביעה על רשלנות בהריון שמטופלת במשרדנו, העובר סבל מאחד הסוגים הקלים יותר של הפתולוגיה המוחית המדוברת. היא התבטאה אצלו במספר אנומליות מוחיות אופייניות, שלא זוהו במהלך מעקב ההריון. המום אובחן אצל הילוד רק בחלוף כ- 9 חודשים לאחר הלידה, והוא מתבטא בפיגור שכלי עמוק, בעיכוב התפתחותי גלובלי, בהפרעות מוטוריות חמורות ובאפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי. בתום כ- 4 שנות הסבל והייסורים הילד הלך לעולמו .
הוריו של הילד המנוח הגישו באמצעות משרדנו תביעה על רשלנות רפואית בהריון שבבסיסה עילה של הולדה בעוולה. טענת התביעה הינה לולא מחדלי הגורמים הרפואיים שהיו מעורבים במעקב ההריון, ניתן וצריך היה לזהות, בין סונוגרפית (באמצעות בדיקות אולטרא סאונד) ובין רדיולוגית (באמצעות בדיקת MRI), עוד במהלך ההריון, את אותן אנומליות מוחיות מבניות מהן סבל הילד. חומרת מחדלי הצוות הרפואי במקרה דנן היתה כפולה ומכופלת, משום שמלכתחילה מדובר היה בהריון בסיכון גבוה לילוד עם הולופרוזנצפליה. כך, שכן, גם בשני ההריונות הקודמים של ההורים אובחנו, ובהמשך הופחתו, עוברים עם אותו מום. מכל מקום, לטענת ההורים התובעים, זיהוי האנומליות המוחיות האופייניות למום אצל העובר, מבעוד מועד, היה מביא להפסקה יזומה של ההריון, וזאת בשל ההערכה הפרוגנוסטית הקשה שכרוכה במום הנ"ל.
בהתאם, בכתב התביעה יוחסו לצוות הרפואי, בין היתר, הכשלים והמחדלים הבאים:
- נטען כי היעוץ הגנטי שניתן להורים בתחילת ההריון היה לוקה בחסר ורשלני. בעוד שהמום יכול להתבטא כאמור במגוון צורות, שחלקן אינו ניתן לזיהוי באמצעות אולטרה סאונד, הרי במסגרת הייעוץ נאמר להורים שניתן להסתפק גם במעקב סונוגרפי רגיל. רק לאחר לידתו ואבחונו המום המוחי בפועל, הובהר להורים כי בנסיבות המקרה, מלבד סקירות המערכות, נדרש היה לבצע גם סריקות מכוונות למוח העובר וגם MRI של המוח.
- עוד נטען כי האנומליות המבניות שהתגלו במוחו של הילד לאחר לידתו, נוצרו עוד בשלבים המוקדמים של ההריון. ככאלו – ניתן וצריך היה לזהותן לפני הלידה, בין במועד בו בוצעה לאם הילד סקירת המערכות המאוחרת (בשבוע 23 להריון), ובין בהמשך ההריון, לרבות בבדיקות הסונוגרפיות שבוצעו לה בשבועות 31 ו- 35. אלא שעקב רשלנות רפואית בהריון, והכוונה כאן לרשלנות בביצוע בדיקות האולטרא סאונד, המום המבני לא אותר. כך, בדיעבד התברר, כי בדיקת מוח העובר במסגרת סקירת המערכות המאוחרת בוצעה שלא בהתאם לסטנדרט הרפואי המקובל והנדרש בנסיבות העניין. ואכן במסגרת בדיקה זו מוח העובר לא הודגם בחתכים ובמישורים שמאפשרים לזהות, סונוגרפית, את האנומליות האופייניות למום.
- זאת ועוד. כנגד הרופא שביצע את בדיקת האולטרא סאונד נטען כי הוא לא נקט בזהירות הנדרשת ולא התחשב בכך שבחלק מסוגי המום סימניו אינם ניתנים לזיהוי סונוגרפי. מכאן שאפילו ממצאי סקירת המערכות אכן היו תקינים , ולא זה היה המצב, ממילא לא ניתן היה לראות בכך משום הוכחה לשלילת קיומו של המום. לפיכך, בנסיבות המקרה מצופה היה לבצע לאם סקירה המכוונת למוח העובר וגם להפנותה ל- MRI של מוח עוברי. אלא שהרופא לא מצא לנכון לעשות כן ומהשבוע 23 להריון ועד הלידה לא בדק את ראש העובר ולו פעם אחת.
- טענה נוספת שנטענה בתביעה זו שעינה רשלנות רפואית בהריון נגעה לכך שבשבוע 31 להריון, מנהל המחלקה בביה"ח המוביל, שגם במסגרתה בוצע חלק ממעקב ההריון, הבין כי לא ניתן להסתפק בבדיקות שעברה האם עד אותו מועד. לכן הוא הורה לאותו רופא שניהל את מעקב ההריון הסונוגרפי, ושבמקביל עבד במחלקתו בביה"ח, לבצע לעובר את סריקת הראש, כדי לשלול את קיומה של הולופרוזנצפליה.
ואולם, מסיבה בלתי מובנת, הנחיה כתובה ומפורשת זו, שהיתה מאפשרת לאבחן את המום לפחות בשבוע ה-31 להריון, לא בוצעה. בשל סדרי עבודה לקויים, עד הלידה איש מאנשי הצוות הרפואי לא שם לב כי ההוראה של מנהל המחלקה אינה מקוימת. יתר על כן, גם מנהל המחלקה עצמו לא התעניין בתוצאות הבדיקה שדרש את ביצועה. הוא כנראה יצא מנקודת הנחה שהסריקה אכן בוצעה ושממצאיה תקינים, אך לא כך היו פני הדברים. באופן כזה, כולם המשיכו להתנהל כבעבר, מספר הזדמנויות נוספות לאבחן את המום הוחמצו, והילד נולד לחיי הסבל והאומללות.
במסגרת התביעה הנ"ל של רשלנות רפואית בהריון תבעו הורי הילד המנוח פיצוי של 2.5 מיליון שקלים בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו להם עקב רשלנותם של הגורמים הרפואיים שהיו מעורבים בניהול ההריון הרלבנטי.
