היולדת לא עודכנה באפשרות של טיפול סטרואידי טרם הלידה המוקדמת

בתיק ע"א 6936/09 נדונה בביהמ"ש העליון תביעת רשלנות רפואית בלידה שנסובה סביב הנסיבות הבאות:

דובר ביולדת שהגיעה למיון ביה"ח עם ירידת מים בשבוע ה-30 להריון. הנ"ל אושפזה, ובחלוף יומיים, משחלה התקדמות בתהליך הלידה, הועברה לחדר ניתוח לניתוח קיסרי. הקטינה שנולדה הועברה לפגיה, פיתחה בהמשך מצוקה נשימתית (RDS), ובחלוף שבועיים הודגמו אצלה ממצאים סונוגרפיים שלימדו על פגיעה בחומר הלבן במוחה (PVL). הפגיעה הנ"ל בחומר הלבן הובילה בהמשך לשיתוק מוחין של הקטינה, ולנכות בשיעור 100%.

בתביעה על רשלנות רפואית בהריון או על רשלנות רפואית בלידה שהוגשה ע"י הוריה של הקטינה נטענו שתי טענות מרכזיות:

• נטען כי נפלה רשלנות רפואית בכך שבביה"ח נמנעו מלהעניק ליולדת טיפול בסטרואידים בעקבות ירידת המים המוקדמת, ועוד קודם ללידה עצמה, וזאת למרות שטיפול כנ"ל עשוי היה להביא להבשלה מוקדמת של ריאות העוברית, וממילא למנוע את המצוקה הנשימתית שהעוברית פיתחה בהמשך, ואת הפגיעה המוחית שנגרמה בעקבות אותה מצוקה נשימתית.
• בנוסף ולחילופין, נטען כי בכל מקרה, היה על ביה"ח לפרוש את היולדת את המידע בנוגע לאפשרות לקבל בנסיבות הענין טיפול סטרואידי, על הסיכוי והסיכון הטמון בטיפול זה, וכי מחדלו של ביה"ח מלפרוש בפניה מידע כאמור היווה משום רשלנות רפואית בלידה או רשלנות רפואית בהריון.

וכך קבע ביהמ"ש בנוגע לטענה כי אי מתן הסטרואידים היווה, כשלעצמו, משום רשלנות רפואית:

• המקרה המדובר ארע בחודש ינואר 1994. רק לאחר המקרה, בחודש פברואר 1994 ניתנה הנחיה רשמית בארה"ב למתן סטרואידים למניעת סיכוני פגות, ורק ב-1995 הנחיה זו פורסמה לראשונה בספרות המקצועית.
• זאת ועוד. גם לאחר פרסום ההנחיה הרלבנטית בשנת 1995, סוגיית מתן סטרואידים לנשים שסובלות מירידת מים מוקדמת (להבדיל מנשים שסובלות מתופעות אחרות שעלולות להקדים לידה) נותרה שנויה במחלוקת, בשל כך שמתן הסטרואידים בנסיבות כנ"ל מגביר החשש להיווצרות זיהום תוך רחמי.
• הפרקטיקה שנהגה בשנת 1994 באותו ביה"ח, וכן במספר בתי חולים אחרים בישראל, הייתה להימנע ממתן טיפול סטרואידי לנשים שסובלות מירידת מים מוקדמת.
• בהתאם, נקבע כי מחדלו של ביה"ח מליתן, בשנת 1994, טיפול סטרואידי ליולדת שסבלה מירידה מוקדמת של מים לא היווה, כשלעצמו, משום רשלנות רפואית בלידה או רשלנות רפואית בהריון.
• ביהמ"ש העליון הוסיף וקבע כדלקמן בהתייחס לטענה החלופית, ובנוגע לחובת ביה"ח להעמיד בפני היולדת מידע בנוגע לאפשרות לקבל טיפול סטרואידי, הגם שזה לא היה בגדר הפרקטיקה הטיפולית באותו בי"ח:
• נקבע כי על בי"ח (או על רופא) לפרוש בפני המטופל מידע מלא בנוגע לקיומה של אסכולה שעניינה במתן טיפול כזה או אחר, וזאת גם כאשר מתן טיפול כאמור אינו חלק מהפרקטיקה הטיפולית שנוהגת באותו בי"ח או אצל אותו חולה. מחדל מליתן לחולה מידע כנ"ל יהווה משום רשלנות רפואית, ובמיוחד כאשר הטיפול המדובר (או ההימנעות מנו) עלולים להיות כרוכים בסיכון משמעותי.
• מכאן, שבהחלט יתכן כי אי מתן טיפול, כשלעצמו, לא ייחשב בנסיבות כנ"ל בתור רשלנות רפואית, כשלמרות ביהמ"ש ייחס לביה"ח רשלנות רפואית בהסתמך על מחדלו של ביה"ח או הרופא מלפרוש בפני המטופל את המידע בנוגע לאפשרות לקבל טיפול מסוים, הגם שמתן טיפול כאמור אינו בבחינת פרקטיקה נוהגת באותו בי"ח או אצל אותו רופא.