מאת: עו"ד שגיא רובינסקי
בימים אלה משרדנו סיים טיפול בתביעת רשלנות רפואית בשל מקרה טראגי של פטירת תינוקת זמן קצר לאחר לידתה באחד מבתי החולים במרכז הארץ. תינוקת זו, בתם הבכורה של הורים צעירים מהמגזר החרדי, היתה אמורה להיוולד בריאה לחלוטין, לגדול בחיק משפחתה ולחיות את חייה המלאים. אלא שבגלל שרשרת המחדלים של צוות ביה"ח, שעלתה כדי רשלנות רפואית חמורה, וזאת גם בתהליך לידתה ובהמשך גם בעת הטיפול הנמרץ שניתן לה בפגיה – נגרם לה נזק רב מערכתי קשה ביותר, לרבות פגיעה מוחית , שקצרו באחת את פתיל חייה .
במהלך חייה הקצרים בין כתלי ביה"ח התינוקת האומללה הזו חוותה ייסורים קשים, פירכסה ללא הפסקה, היתה רוב הזמן מונשמת והוזנה באמצעות הזונדה. למראה סבלה הבלתי אפשרי כל בני משפחתה עברו טראומה קשה, אבל אמה פשוט התמוטטה נפשית, נאלצה להיות תחת השגחה צמודה ואף נזקקה לטיפול פסיכיאטרי. בחלוף שבועות בודדים של חיי הסבל והאומללות, לאחר פרכוס ארוך במיוחד, מצבה הקשה בלאו הכי החל להתדרדר והיא הועברה לטיפול נמרץ. בהגיעם לשם, הוריה נאלצו לקבל החלטה גורלית שלא להמשיך בהארכת חייה.
תיאור של רשלנות רפואית
כאמור, תוצאה טראגית ומיותרת זו היתה נמנעת, אלמלא אותה רשלנות רפואית בלידה, ורשלנות חמורה לא פחות בטיפול נמרץ ילודים, עליהן נספר בקצרה להלן :
כמעט בכל הלידות הנרתיקיות ראש העובר כפוף לכיוון בית החזה שלו, וחלקו המוביל הינו עורפו (Occiput). במקרים נדירים מאוד, פחות מ- % 0.5 מהלידות, ראש העובר, או עורפו, הינם החלק המקדים בתעלת הלידה אלא פניו או עכוזו. כשראש העובר הוא החלק המקדים זהו מצג עוברי שנקרא Face presentation. המדובר במצג פתולוגי שכרוך בהרבה מאוד סיכונים וסיבוכים מיילדותיים, ובפרט קשיים ומגבלות בניטור, העדר אפשרות ליילוד בשולפן ריק ושיעור גבוה של מקרי מצוקה עוברית ופטירות בזמן הלידה. לא תמיד מצליחים לזהות מצג זה בזמן אמת ואם מחמיצים אבחנה זו עד שלבי הלידה המתקדמים – שיעור הפטירות העובריות מזנק באופן משמעותי. כאשר מצליחים לאבחן אותו, דבר שנעשה ע"י בדיקה בטנית או וגינלית של היולדת- נהוג לערב מייד רופאים בכירים ומנוסים ביותר וגם להמליץ ליולדת על ניתוח קיסרי.
. בענייננו, החשד למצג עוברי פתולוגי של התינוקת עלה כשעתיים לפני לידתה. אצלה זוהה מצג הפנים מהסוג בו ראשה לא רק היה משוך לאחור, אלא גם מוטה בזווית. בתת סוג זה של מצג הפנים, בנוסף לכל אותם קשיי וסיבוכי יילוד "רגלים", לידה נרתיקית לא היתה אפשרית כלל, אלא אם כן התינוקת היתה מסתובבת ספונטנית בתוך הרחם למצג מסוג Mento anterior. אפשרות זו היתה אמנם קיימת, אך סיכוייה לא היו גבוהים, בין היתר בגלל משקלה הגבוה יחסית.
מכל מקום, למרות העלאת החשד למצג הפנים, הרופא החליט, על דעת עצמו, להמשיך בלידה הנרתיקית, מבלי להסביר ליולדת על הסיכונים הכרוכים בכך. והסיכונים של המשך הלידה היו משמעותיים מאוד, ולכן ההמלצה הדי גורפת במצבים כאלה היא ליילד בניתוח קיסרי, לפני שייווצר הצורך בניתוח בהול. חמור מכך, ברגע קבלת החלטה זו, שהיתה, ללא ספק, דוגמא מובהקת של רשלנות רפואית מיילדותית, כבר היו סימנים ברורים להתפתחות מצוקה עוברית. אלה התבטאו בתרשים ניטור החשוד להאטות משמעותיות, אולם הרופא פירש אותן כתקלות טכניות של המכשיר. גם פיענוח תרשים המוניטור בגישה המקלה והשאננית, במקום ללכת לחומרא בכל מקרה של ספק, היתה עדות נוספת של רשלנות מיילדותית, והתוצאה הצפויה שלה לא איחרה לבא. ואכן, כשעה לאחר מכן, המוניטור כבר לא הותיר ספק כי התינוקת במצוקה קשה, אפילו קיצונית, ואז הרופאים החליטו לחלץ אותה מרחם אמה באופן בהול בניתוח קיסרי חירום. מטבע הדברים, הבאת היולדת לחדר הניתוח וכל ההכנות לניתוח קיסרי גוזלים זמן יקר, אם לא לומר קריטי. שלא במפתיע, עד שהתינוקת כבר יצאה לאוויר העולם, היא חוותה תשניק סב לידתי חמור, עקב מצוקה חימצונית ממושכת, וסבלה עקב כך מפגיעה היפוקסית קשה. כל המדדים שנלקחו לה ברגע הלידה, ובפרט ציוני האפגר ומדד ה-PH הטבורי לימדו שמצבה אנוש, כמעט על סף המוות.
והנה, בניגוד לכל התחזיות במצבים דומים, בדקות הראשונות של חייה התינוקת הפגינה יכולת הישרדות מופלאה. כדי לקבל סיכוי לחיות, ואולי גם להתאושש מפגיעתה הקשה, היא היתה זקוקה להחייאה מיידית ומקצועית. למרבה הצער, וליתר דיוק למרבה התדהמה, התערבות צוות ההחייאה רק החמירה את מצבה, ושללה ממנה את הסיכוי שנותר לחיים תקינים , ובכלל. הרופאים אמנם השקיעו מאמצים ממושכים בהחייאתה אבל רק כעבור כחצי שעה הם שמו לב שעקב פגם טכני מסוים בציוד, ההנשמות שבוצעו לה לא היו יעילות, וכמעט שלא הביאו לשיפור במצבה. רק לאחר הטיפול באותה תקלה והסרתה, פעולת ההנשמה הפכה לאפקטיבית והדבר בא מייד לידי הביטוי בערכי הגזים בדם שלה. זה היה מחדל חמור ביותר, שלא לומר רשלנות רפואית דרמטית, בתחום של טיפול נמרץ יילודים .
ואם בכל אלה לא היה די הרי שאחרי גילוי מחדלם הרפאים נכנסו ללחץ וכדי להתגבר על הפער שנוצר בן ההנשמה הלקויה שהתינוקת קיבלה בפועל לבין ההנשמה היעילה שהיה צריך לתת לה – הם התחילו לבצע פעולות החייאה קומפנסטוריות. אך פעולות מוגזמות אלו כבר לא התאימו למצבה של התינוקת, ורק גרמו לה פגיעה מטבולית נוספת. כתוצאה ממנה, היא חוותה ספזם (התכווצות) של כלי הדם במוח והנזק לרקמות, שהחל להיווצר בשל חוסר החמצון הממושך בזמן הלידה וההחייאה הלא יעילה – נהיה כבר בלתי הפיך.
בסיומו של יום הלידה הקטסטרופלי התינוקת נותרה עם נזק מוחי היפוקסי נרחב ופגיעה רב מערכתית חמורה ובלתי הפיכה. כאמור, לאחר מספר שבועות של סבל וייסורים היא הלכה לבית עולמה. תוצאה טראגית זו לא היתה בבחינת גזירת גורל והיתה בוודאי נמנעת אלמלא תילי תילים של רשלנות רפואית באבחון מצד צוות ביה"ח. כמה עצוב וכמה טראגי.
על כל פנים, אחרי איסוף כל התיקים הרפואיים של הלידה והאשפוז בטיפול הנמרץ התייעצנו עם המומחים הרפואיים והכנו בשם הורי התינוקת, שמבחינה חוקית הפכו ליורשיה, תביעת רשלנות רפואית נגד אותו מוסד רפואי. תביעה זו הוגשה והתבררה באחד מבתי המשפט המחוזיים במחוז המרכז ואליה צורפו חוות הדעת של 3 המומחים הרפואיים המובילים בתחומי המיילדות, הניאונטולוגיה (רפואת ילודים) ונוירולוגית ילדים . מומחים אלה ביססו את הטענה בדבר רשלנות רפואית בניהול הלידה ובפעולות הטיפול הנמרץ שבוצעו בתינוקת, כמו גם בדבר הקשר הסיבתי בין אותה רשלנות רפואית חמורה לבין הנזק שנגרם לה והביא לבסוף למותה בטרם עת.
כמו כן בכתב התביעה טענו בשם ההורים גם לכלל ש"הדבר מדבר בעד עצמו", דהיינו שהפגיעה החמורה ובהמשך גם פטירתה של בתם נגרמה ע"י הרופאים ו/או הציוד שנמצאים בשליטה ו/או ניהול של ביה"ח ולכן המקרה הטראגי מתיישב עם המסקנה שלא ננקטה במהלך הלידה של התינוקת, ולאחריה בטיפול הנמצרץ, זהירות סבירה ומתחייבת. הוספנו וטענו בשמם גם טענות בדבר תחולת דוקטרינת "הגברת סיכון". דוקטרינה זו , אם מוכיחים את יסודותיה, מעבירה את נטל ההוכחה מכתפי התובעים (הורי התינוקת) ומחייבת את ביה"ח להוכיח שלא התרשל ושפגיעת התינוקת לא קשורה לרשלנות הרפואית שמיוחסת לרופאיו.
ביה"ח הגן על עצמו בתקיפות ובנמרצות והכחיש כל טענה, נתון ועמדה שהועלו בכתב התביעה. במסגרת ההגנה הוגשו חוות דעת רפואיות של המומחים מטעם ביה"ח באותם תחומים – המיילדות, הניאונטולוגיה ונוירולוגית ילדים. את עמדת ההגנה של ביה"ח אפשר לתמצת במספר משפטים הבאים: הטיפול בתינוקת, שאיתרע מזלה להתייצג במצג פתולוגי נדיר מאוד היה ללא רבב; כל לידה כרוכה בסיכונים, שהתממשותם אינה מעידה על רשלנות רפואית; גם אם היו תקלות בניהול הלידה ובפעולות ההחייאה שבוצעו בתינוקת – יש לסווגן, לכל היותר, כטעות מקצועית סבירה ולא בתור רשלנות רפואית; מצב התינוקת מלמד שהיא נפגעה, בסבירות גבוהה, עקב הפרעות באספקת הדם עוד ברחם אמה ואין לביה"ח כל אחריות על כך.
ההליכים בתיק נמשכו כמעט שנתיים והגיעו לשלב מתקדם. לאחר שכל הטיעונים והתיזות הרפואיות הנגדיות נפרשו בפני ביהמ"ש, הוא המליץ לנציגי ביה"ח, בחום, לשקול היטב ובכובד ראש את כדאיות המשך ההגנה. רק אז הצדדים פנו לגישור שהתנהל אצל אחת השופטות הבכירות בדימוס, שמתמחה בתחום רשלנות רפואית ובפרט רשלנות רפואית בלידה .
רכיבי הנזק בתביעת עזבון של ילד
.במהלך הגישור דרשנו בשם ההורים בתור יורשי בתם התינוקת פיצוי בגין ראש הנזק הבאים :
- פיצוי לא ממוני עבור כאב וסבל, וקיצור תוחלת חיים .
- מדובר בנסיבות אלו בקיצור מסכת חיים שלמה, קרי בכ-82 שנות חיים שנמנעו מהתינוקת
ויודגש: בהתאם להלכה, פסיקת הפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים נעשית לפי "אורך החיים שאבדו"
- בעניין הכאב והסבל הפנינו לפסיקה במקרים דומים, כגון ת.א (י-ם) 2691/02 ; ת.א (חיפה) 24426-11-17 ע"א 1423/19 ודרשנו ברכיב זה סכום של מאות אלפי שקלים
- פיצוי ממוני עבור הפסד השתכרות + הטבות סוציאליות ב"שנים אבודות".
- בראש נזק זה הסתמכנו על הלכת "פינץ' (ע"א 10990/05) ועל הלכת המר דרשנו הפסדי שכר עתידיים ב"שנים האבודות", מגיל 20 עד גיל 67 , לפי חישוב של 30% מגובה השכר הממוצע במשק . על סכומי הפיצוי שהתקבלו דרשנו תוספת בשיעור של 12.5% בגין אובדן הפרשות מעביד לקרן פנסיה . בהקשר זה הסתמכנו על ההלכות שנקבוע בע"א 8930/12 וע"א 2124/12
- פיצוי ממוני עבור הוצאות קבורה ולויה.
בנוסף דרשנו גם פיצוי נפרד ועצמאי עבור ההפסדים והנזקים של הורי התינוקת עצמם :
- פיצוי ממוני בגין החזר הוצאות שהוצאו בהריון התינוקת ועזרת צד ג' מוגברת בתקופת חייה.
בעניין זה הסתמכנו ויישמנו את ההלכה שנקבעה בע"א 754/05 "לבנה לוי נ' שערי צדק", לפיה במקרים דומים ההורים זכאים לקבל פיצוי ממוני, שייקבע על דרך האומדן, עבור החזר ההוצאות שהוציאו בהריון של התינוק (הוצאות שלמעשה ירדו לטמיון בעקבות פטירתו), ואף פיצוי בגין ההוצאות שיוציאו בהריון שיבוא לאחר הריון זה.
- פיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה, הן בתהליך הלידה והן בגין ההחלטה להמשיך בפעולות ההחייאה אחרי 10 דקות של החייאה כושלת .
כדי להגדיל את סכום הפיצוי עבור הורי התינוקת טענו לתחולתה של הלכת דוביצקי (ע"א 2739/06), שנקבעה בביהמ"ש העליון באחד התיקים שניהל משרדנו, ולפיה את רכיבי הפיצוי במקרים כאלה יש לפסוק לטובת עזבון התינוקת מחד, והוריה מאידך, במצטבר.
טענה גם טענה נוספת שבמקרה זה אין "חפיפה" בין הנזק הלא ממוני שנגרם לתינוקת (מאז לידתה ועד פטירתה), לבין הפגיעה באוטונומיה שנגרמה להוריה בתהליך הלידה ובהמשך במהלך ההחייאה שלה. בהקשר זה הפנינו להלכת פלונית ברע"א 1081/21 , לפיה טרם הלידה לעובר אין אוטונומיה שיכולה להיפגע, ומכאן שגם אין לו, להבדיל מהוריו, זכות תביעה עצמאית בגין הפגיעה בה. וכדברי בימה"ש העליון ברע"א 1081/21 :
"לעובר כשלעצמו אין אוטונומיה שיכולה להיפגע… וממילא לא יכול להיגרם לעובר עצמו נזק תוצאתי סובייקטיבי המתבטא בתחושות שליליות, כגון כעס ותסכול, כתוצאה משלילת כוח הבחירה, שאין לו. זאת להבדיל מההורים, שלהם אוטונומיה משל עצמם ושלהם עומדת תביעה בגין פגיעה באוטונומיה הן במקרים של הולדה בעוולה והן בתביעות רגילות של רשלנות רפואית שהביאה ללידה של יילוד עם מוגבלויות".
לסיכום
בסופו של דבר, לאחר המו"מ שידע עליות ומורדות ונמשך כחודשיים נוספים, הסכום הסופי שהוסכם לשלם להורי התינוקת בגין נזקיהם כיורשיה וכתובעים עצמאיים נשק ל- 1,800,000 ₪. זהו אחד הסכומים הגבוהים שהושגו בפשרה בתיקי רשלנות רפואית בלידה של תינוקות שנפטרו זמן קצר לאחר מכן.
צריכים ייעוץ מקצועי? משרד עורכי דין לענייני רשלנות רפואית א. שמואלי ישמחו לעמוד לשרותכם.
