בימים אלו מוגשת ע"י משרדנו תביעה נוספת שעניינה קרע דרגה 4 שנגרם בשל רשלנות רפואית בלידה (קרע דרגה 4 הינו קרע נדיר, בדרגת החומרה הקשה ביותר, שמשמעו שנקרעו כל שכבות פי הטבעת של היולדת, כולל שרירי הסוגר האנאלי הפנימי החיצוני והרירית הפנימית, כדי כך שחלל הרקטום והוואגינה שלה הפכו לאחד).
במקרה זה מה שגרם לקרע היה לחץ פונדלי (לחץ פיזי שמופעל על רחמה ובטנה של היולדת) שרופא חדר הלידה הפעיל, וע"י כך גרם ליציאתה המהירה והלא מבוקרת של הילודה, ומכאן לקרע.
הקרע אף לא טופל כפי הנדרש בהמשך, כשבכך נמנע מהיולדת הסיכוי מלהירפא ממנו.
תמצית עיקרי הפרשה
אם להתייחס לאירועי הלידה, בחלוף כשעה בלבד מאז שהיולדת הגיעה לשלב של פתיחה מלאה, רופא חדר הלידה נכנס לחדר, וללא שהיות והסברים רכן מעל היולדת והפעיל באמצעות ידיו/מרפקיו לחץ פיזי משמעותי על בטנה ורחמה, ובדרך זו גרם ליציאה תכופה ומהירה של הילודה.
כך, הגם שמדובר בטכניקה ארכאית לזירוז יציאת הילוד, שאינה מקובלת עוד כיום, שידועה ככזו שכרוכה בסיכון לגרימת קרע דרגה 4, ושבכל מקרה לא היה מקום להשתמש בה בנסיבות העניין (מהלך וּמֶשֶך הלידה במקרה זה היו תקינים). קל וחומר, שאותה טכניקה ננקטה במקרה זה מבלי לתת ליולדת כל עדכון ומידע מקדימים, וממילא מבלי לקבל את הסכמתה.
ויודגש: התנהלות מיילדותית זו מהווה רשלנות רפואית בלידה הן משום שהלחץ הפונדלי הופעל במקרה זה בהיעדר נסיבות רפואיות שהצריכו את זירוז הלידה, והן משום שהפעלת הלחץ הפונדלי נעשתה מבלי שהרופא המיילד מעדכן ונותן ליולדת הסבר מתאים וממילא מבלי שהוא מבקש ומקבל את הסכמתה לפרוצדורה (מה שמאפשר ליולדת לתבוע, בנוסף על נזקי הקרע עצמם, פיצוי בגין ראש נזק של פגיעה באוטונומיה).
גם לאחר שהקרע אובחן, הוא לא טופל ותוקן כנדרש, כשהתנהלות בית החולים בשלב זה היוותה רשלנות רפואית נוספת.
מספר הדגשים חשובים
קרע דרגה 4 הינו אירוע נדיר יחסית, שמחייב זימון של מומחה מתאים, בעל ניסיון בקיאות ומיומנות בתיקון קרעים בלידה כנ"ל (עדיפות לכירורג קולו-רקטלי), לצורך ביצוע ניתוח מתקן מורכב של הסוגרים האנאליים והמחיצה הרקטו-ואגינלית, עפ"י הפרוטוקול הניתוחי שנקבע לעניין.
למרות האמור, שבמקרה זה תיקון הקרע בוצע בחדר הלידה (ולא בחדר ניתוח כמתחייב), כלאחר יד (מָשָל המדובר בתפירת קרע נרתיקי רגיל שמתרחש מידי לידה), ע"י אותו רופא שיילד את היולדת (ולא ע"י רופא בעל הכשרה, מיומנות ונסיון כנדרש לתיקון קרעים קשים כנ"ל), בטכניקה לא נכונה וחסרה, מבלי שימולא דו"ח ניתוח, ומבלי שאותו רופא נעזר, מזעיק, (ולמצער מעדכן ונועץ) ברופא/איש צוות נוסף/ים.
יתרה מכך. הגם שמדובר בניתוח לכל דבר ועניין, תיקון הקרע בוצע במקרה זה מבלי להחתים את היולדת על טופס הסכמה, מבלי שניתן לה ולו הסבר בע"פ בנוגע לניתוח והיבטיו הצריכים לעניין, וממילא מבלי לקבל את הסכמתה מדעת. במקום זאת, כל שנאמר ליולדת היה כי מדובר ב"קרע" שמצריך "תפירה" בחדר לידה. הא ותו לא. המילה "ניתוח" כלל לא נזכרה. ושוב, בגין ההתנהלות המתוארת, שמהווה גם היא רשלנות רפואית (ויתכן שאף מגיעה כדי הטעיה של ממש), היולדת זכאית לפיצוי נוסף עבור פגיעה באוטונומיה בנוסף לנזקיה האחרים.
הטיפול, המעקב, וההנחיות הפוסט ניתוחיות, שניתנו בהמשך ליולדת, במהלך אשפוזה במחלקת יולדות, לא תאמו אף הם את הפרוטוקול הצריך לטיפול בקרע דרגה 4. כך, למשל, ליולדת לא הותקן קטטר, היא לא קיבלה אנטיביוטיקה פרופילקטית, והיא שוחררה מבית החולים לפני שהייתה לה כל יציאת צואה, ומבלי שכירורג קולורקטלי בדק אותה ולו פעם אחת. מדוב בנדבך נוסף של רשלנות רפואית שהיה בו כדי למנוע מהתובעת מלהחלים כנדרש מפגיעתה הקשה.
כתוצאה מאותה שרשרת של אירועים שהתחילה בתור רשלנות רפואית בלידה, ונמשכה לתוך המהלך הפוסט לידתי, היולדת שבעת הלידה הייתה בת 29 שנים בלבד, נותרה בסופו של דבר עם נכות רפואית צמיתה בשיעור 60% שמתבטאת, בין היתר, בחסר של שרירי הסוגר האנאלי (החיצוני והפנימי כאחד), במחיקה של המרווח הרקטו-וגינלי, באי שליטה מוחלטת על גזים, באי שליטה על צואה רכה (ומכאן הצורך בשימוש קבוע בפדים עבים), בבעיות נלוות של תפקוד מיני (התובעת ממעטת בקיום יחסי מין עם בעלה, והיא נמנעה מאז הפגיעה מלחזור ולהרות), וחברתי, כמו גם במוגבלות פיזית שנובעת מהפגיעה.
